החלטה בתיק ד"מ 53338-12-12

1.         בפניי בקשת המבקשת (הנתבעת) לחייב את המשיב (התובע) בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה, אם וככל שתידחה התביעה נגדה.

טיעוני הצדדים

2.         נימוקי הבקשה, בתמצית, הינם כדקלמן:

א. סיכויי התביעה קלושים.

ב. סיכויי הגביה של הוצאות המשפט הינם נמוכים אף הם, לאור העובדה שהתובע הינו   אזרח זר  העומד להיות מגורש מישראל.

ג.  המבקשת הינה אם חד הורית שהפרוטה אינה מצויה בכיסה.

3.         בית הדין דרש את התייחסות התובע לבקשה, אולם זו לא נתקבלה.

דיו והכרעה

4.         בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991 (להלן- תקנות בית הדין לעבודה) לא מצויה תקנה מקבילה לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1983, (להלן - תקנות סדר הדין האזרחי) הדנה בחיוב תובע בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיו של נתבע. עם זאת, קבע בית הדין הארצי לעבודה כי במקרים המתאימים, ניתן לאמץ את ההסדר הקבוע בתקנה זו מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969 [דב"ע (ארצי)  נד/189-9 דניאל סוסנוביק - מנחם מאור, (22.8.1994); דב"ע (ארצי) נה/218 - 3 עלי איוב אל הדיה - שרפן דוד בע"מ, פד"ע כט 391 (1996)].

5.         בבואו של בית הדין להכריע בבקשה להפקדת ערובה, עליו לאזן בין זכות הגישה של התובע לערכאות לבין זכותו של בעל הדין שכנגד לגבות את הוצאותיו, לא להיגרר להליכי סרק ושלא לבוא לידי חסרון כיס, אם וככל שתדחה התביעה כנגדו. 

6.         ההלכה המנחה בסוגיית הפקדת ערובה נקבעה בע"ע 1424/02 פתחי אבו נאסר נ' SAINT PETER IN GALLICANTU  (ניתן ביום 16.7.03, פורסם במאגרים האלקטרוניים), שם נקבע, בהקשר הצריך לעניינו, כי עצם היותו של בעל דין תושב זר, אין בו, לכשעצמו, טעם לחייבו בהפקדת ערובה.במקרה שכזה, יש לברר תחילה האם העובד הזר נמנה על תושבי המדינה החתומה על אמנת האג וככל שנמצא כי כך הדבר - יהיו שיקולי בית הדין דומים לאלה הנוהגים כלפי תובע שהוא תושב ישראל; במידה ואין הוא נמנה על תושבי המדינה החתומה על אמנת האג- יהיה המעסיק חייב בהוכחת אחד מאלה: התביעה שהוגשה נגדו מופרכת על פניה; יגרם למעסיק נזק של ממש כתוצאה מהגשת התביעה; העובד לא מילא אחר חיובים שהושתו עליו בעבר בפסיקתו של בית הדין.

7.         ומן הכלל אל הפרט.

8.         המדינה בה מתגורר המשיב - קוט דיוואר (חוף השנהב( אינה נמנית על המדינות החתומות על אמנת האג. 

9.         בנסיבות אלה, מוטלת, כאמור, על המבקשת, החובה להוכיח אחד מאלה: התביעה שהוגשה נגדה מופרכת על פניה; יגרם לה נזק של ממש כתוצאה מהגשת התביעה; העובד לא מילא אחר חיובים שהושתו עליו בעבר בפסיקתו של בית הדין.

10.        לאחר שעיינתי בכתב התביעה בתכב ההגנה ובבקשה מצאתי כי המבקשת לא הוכיחה אף אחת מאלה.

11.        ראשית, לא מצאתי כי התביעה מופרכת על פניה. מדובר בתביעה שעניינה מימוש זכויות בתחום משפט העבודה המגן (פיצוי בגין העדר הפרשה לקרן פנסיה; פיצויי פיטורים; פדיון ימי חופשה ודמי הבראה). בכתב ההגנה נטען, אמנם, כי המשיב מעולם לא הועסק על ידי המבקשת, כי אם עובד אחר העונה לשם "ג'ו". עם זאת, המבקשת טענה בכתב ההגנה כי "הנסיבות המופיעות בכתב התביעה דומות לפרטים של עובד שהועסק בביתה של הנתבעת במשק בית שכינה עצמו ג'ו" (סעיף16 לכתב ההגנה), וכי "במידה ואכן מאחורי שמו של התובע לכאורה עומד אותו "ג'ו" (סעיף 17 לכתב ההגנה) -אזי מוכחשת זכאותו לרכיבי התביעה הנתבעים.

השאלה האם המשיב הוא אכן "ג'ו" היא שאלה הטעונה בירור עובדתי ולא ניתן לקבוע בשלב זה של ההליך, ועוד בטרם נתקיים דיון ראשון בתיק, כי המשיב מועלם לא הועסק על ידי המבקשת וכי המדובר בטענה מופרכת על פניה. זכאותו של המשיב לרכיבי התביעה הנתבעים אף היא עניין הטעון בירור, ואף בעניין זה  לא ניתן לקבוע בשלב זה של ההליך, כי תביעתו של המשיב מופרכת וחסרת בסיס. 

12.        שנית, המבקשת לא טענה וממילא לא הוכיחה כי המשיב לא מילא אחר חיובים שהושתו עליה בעבר בפסיקתו של בית הדין.

13.        שלישית, המבקשת לא הוכיחה כי  יגרם לה נזק של ממש כתוצאה מניהול ההליך. טענתה  לפיה הפרוטה אינה מצויה בכיסה - לא די בה.